הם אוהבים אותי מת
כדי שיאמרו: הוא היה משלנו, היה בשבילנו.
שמעתי את הצעדים שלהם.
כבר עשרים שנה מקישים על קירות הלילה.
מגיעים, לא פותחים את הדלת. אבל עכשיו הם נכנסים.
יוצאים מהם שלושה: משורר, רוצח, קורא.
לא תשתו קצת יין?
שאלתי. נשתה,
אמרו. מתי תירו בי?
שאלתי. ענו: חכה!
ערכו את הכוסות...