הם אוהבים אותי מת
כדי שיאמרו: הוא היה משלנו, היה בשבילנו.
שמעתי את הצעדים שלהם.
כבר עשרים שנה מקישים על קירות הלילה.
מגיעים, לא פותחים את הדלת. אבל עכשיו הם נכנסים.
יוצאים מהם שלושה: משורר, רוצח, קורא.
לא תשתו קצת יין?
שאלתי. נשתה,
אמרו. מתי תירו בי?
שאלתי. ענו: חכה!
ערכו את הכוסות בשורה ובפיהם זמר לעם.
אמרתי: מתי תתחיל ההתנקשות?
אמרו: כבר התחילה... למה נתת נעליים לרוח?
כדי שתדרוך על האדמה,
אמרתי. אמרו: למה כתבת את השיר בלבן
כשהאדמה כל כך שחורה?
עניתי: כי שלושים ימים נשפכים אל לבי.
אמרו: למה אתה אוהב יין צרפתי?
אמרתי: כי ראוי אני ליפה בנשים.
איך תבקש למות?
כחל, כמו כוכבים שניגרים מהתקרה.
תרצו עוד יין?
אמרו: נשתה.
אמרתי: אבקש מכם, לאט לאט,
הרגו אותי בנחת, שאספיק לכתוב שיר אחרון לאשת לבבי.
אבל הם צוחקים, לא גונבים כלום מהבית,
רק את המלים שאומר לאשת לבבי..."
(מחמוד דרויש, "פרחים פחות", קזבלנקה 1986)
כדי שיאמרו: הוא היה משלנו, היה בשבילנו.
שמעתי את הצעדים שלהם.
כבר עשרים שנה מקישים על קירות הלילה.
מגיעים, לא פותחים את הדלת. אבל עכשיו הם נכנסים.
יוצאים מהם שלושה: משורר, רוצח, קורא.
לא תשתו קצת יין?
שאלתי. נשתה,
אמרו. מתי תירו בי?
שאלתי. ענו: חכה!
ערכו את הכוסות בשורה ובפיהם זמר לעם.
אמרתי: מתי תתחיל ההתנקשות?
אמרו: כבר התחילה... למה נתת נעליים לרוח?
כדי שתדרוך על האדמה,
אמרתי. אמרו: למה כתבת את השיר בלבן
כשהאדמה כל כך שחורה?
עניתי: כי שלושים ימים נשפכים אל לבי.
אמרו: למה אתה אוהב יין צרפתי?
אמרתי: כי ראוי אני ליפה בנשים.
איך תבקש למות?
כחל, כמו כוכבים שניגרים מהתקרה.
תרצו עוד יין?
אמרו: נשתה.
אמרתי: אבקש מכם, לאט לאט,
הרגו אותי בנחת, שאספיק לכתוב שיר אחרון לאשת לבבי.
אבל הם צוחקים, לא גונבים כלום מהבית,
רק את המלים שאומר לאשת לבבי..."
(מחמוד דרויש, "פרחים פחות", קזבלנקה 1986)